Troumot
Daf 13b
משנה: וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶבֶשׁ וְלֹא זֵיתֵי כֶבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן. וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל עַל הַמְבוּשָׁל וְלֹא מִן הַמְבוּשָׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא כִלְאַיִם בַּחֲבֵירוֹ לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה אֲפִילוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִלְאַיִם בַּחֲבֵירוֹ תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה חוּץ מִן הַזְּוָנִים עַל הַחִיטִּים שֶׁאֵינָן אוֹכֶל. וְהַקִּישׁוּת וְהַמְּלַפֶּפּוֹן מִן אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מִינִין.
Traduction
On prélève des olives conservées à l’huile (supérieures) pour libérer des olives confites (ordinaires), mais non à l’inverse, de même, on se sert de vin non cuit (meilleur à boire) pour libérer le vin cuit, mais on n’opère pas à l’inverse. Voici la règle: tout ce qui joint à une autre sorte constituerait avec elle (comme semailles) un mélange hétérogène interdit ne peut pas non plus servir à libérer de l’oblation sacerdotale l’autre produit, même en se servant du beau pour libérer le mauvais; si les 2 sortes réunies ne constituent pas un mélange interdit, on prendra du beau pour libérer le mauvais, mais non à l’inverse; cependant, pour ce dernier, en cas de fait accompli (par erreur), l’acte est valable (92)Cf. Temoura 5b., sauf si l’on a employé de l’ivraie (93)Ou vesce. Cf. (Kilayim 1, 1), note 1 pour du froment, ce qui n’est pas un objet de consommation. Les concombres (94)Cf. ibid. 1, 2 Ma•monide, comme Žquivalent des concombres et courges, ou melon, donne un mot arabe pour lequel Freytage n'a que l'interprŽtationÊ: ÒÊCassia fistula, arborÊÓ. et les courges mhlopepwn forment une espèce (pouvant servir à libérer); selon R. Juda, ce sont deux espèces (dont l’union est interdite).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ותורמין זיתי שמן. שעושין שמן על זיתים שאין עומדין לשמן אלא לכבוש אותן בחומץ או במי מלח לקיימן לאכילה לפי שזיתי שמן יפין הן מזיתי כבש והוה ליה מן היפה על הרע:
ויין שאינו מבושל. שהוא יפה לשתייה יותר מן המבושל:
כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. כדיליף בריש הלכה דלעיל דכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן וגו' ותירוש ודגן כלאים הן זה עם זה:
חוץ מן הזונין על החטים. זונין מפרש להו בריש כלאים שהן ממין חטים אלא שגרוע ונשחת ואינן אוכל ואין מקיימין אותן אלא ליונים:
והקישות. קומקברוס בלע''ז ובערבי פאקו''ס והמלפפון צידרו''ש בלע''ז ובערבי פייא''ר מין אחד הן ותורמין מזה על זה:
ר' יהודה אומר שני מינין. לטעמיה הוא דאזיל דס''ל לעיל בפ''ק דכלאים בהלכה ב' שהן כלאים זה בזה ואין הלכה כר' יהודה:
כָּל מִין תְּאֵינִים וּגְרוֹגֶרֶת וּדְבֵילָה אַחַת וְתוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה. תַּנֵּי תּוֹרְמִין תְּאֵינִים עַל הַגְּרוֹגְרוֹת הַגְּרוֹגְרוֹת בְּמִנְייָן. וּגְרוֹגְרוֹת עַל הַתְּאֵינִים בְּמִידָּה אֲבָל לֹא תְאֵינִים עַל הַגְּרוֹגְרוֹת בְּמִידָּה וְלֹא גְּרוֹגְרוֹת עַל הַתְּאֵינִים בְּמִנְייָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר סַלֵּי תְאֵינִים וּגְרוֹגְרוֹת מִין אֶחָד הֵן וְתוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אַבָּא הָיָה נוֹטֵל עֶשֶׂר גְּרֹגְרוֹת מִן הַמּוּקְצֶה עַל תִּשְׁעִים תְּאֵינִים שֶׁבְּכַלְכָּלָה. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַצָּמֵק כְּאִילּוּ תָפַח וּנְסַב סַלִּין כְּמַה דְאִינּוּן. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵין אָֽמְרִין דֶּרֶךְ הַתַּפָּח לִצְמוֹק וְאֵין דֶּרֶךְ הַצָּמֵק לִתְפוֹחַ. וּנְסַב סַלִּין רַבְרְבִין בִּתְאֵינַייָא. 13b אָמַר לוֹן רִבִּי אָחָא כֵּן רִבִּי אִילַּי רַבְכוֹן הָוֵי בָהּ.
Traduction
et de même ''on pourra employer les diverses espèces de figues, vertes, sèches ou en gâteau, et l’on se sert de l’une pour libérer l’autre''. On a enseigné: On prélève l’oblation avec des figues vertes pour libérer celles qui sont sèches, en les comptant (car, étant vertes, elles prendront moins de place au poids ou à la mesure); si on libère au contraire avec des figues sèches pour les vertes, on les mesurera (mode le plus profitable au sacerdote); mais on n’agira pas à l’inverse, de mesurer les figues vertes en libérant les sèches, de compter les figues sèches pour libérer les vertes (par le même motif). R. Simon b. Gamliel dit: les paniers de figues vertes, ou de figues sèches, forment une sorte et peuvent servir réciproquement à libérer par la mesure les oblations et les dîmes. R. Ismaël bar R. Yossé raconte, au contraire, que son père prenait dix figues sèches parmi celles qui étaient étendues pour sécher, afin de libérer ainsi 90 figues vertes faisant partie d’un panier. R. Jérémie est d’avis que l’on considère les figues sèches comme si elles étaient encore ouvertes, et l’on donnera du panier de figues un nombre équivalent (voilà pourquoi le précédent les comptait). R. Yona et R. Yossa disent, au contraire, tous deux que les figues vertes finissent par sécher; mais les sèches ne deviennent plus jamais vertes, et dès lors ne pouvant les considérer comme équivalentes, il faut en donner beaucoup plus du panier de sèches pour libérer les vertes. R. Aha leur dit: votre maître R. Ila a fait la même remarque sur le défaut d’équivalence (et il exige la remise à la mesure).
Pnei Moshe non traduit
כל מין תאנים וכו' תני. בתוספתא פ''ד והגי' שם מסורסת וגי' דהכא עיקר:
תורמין תאנים על הגרוגרות במנין. כגון עשר תאנים על תשעים גרוגרות אבל לא במדה מפני שממעט בשיעורא לגבי מנין דכלי המחזיק מאה גרוגרות לא יחזיק מן התאנים אלא חמשים שהן לחין ותפוחין וכי מנית להו לא אשכחת לכל עשר גרוגרות דחולין חדא תאנה דמעשר:
וגרוגרות על התאנים במדה אבל לא במנין. דממעט בשיעורא לגבי מדה דתשעים תאנים מחזיקין כמדת כלי גדול ועשר גרוגרות מחזיקין מדה קטנה וכי כיילת להו לא אשכחת אחד מעשרה במידה הגדולה של תשעים התאנים:
רשב''ג אומר וכו'. לקמיה פליגי בפירושא דמילתיה דרשב''ג:
אבא היה נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה. כלי שנותנין בו הגרוגרות והיה נוטל עשר מהן להפריש על תשעים תאנים שבכלכלה ולא היה מקפיד:
ר' ירמיה סבר מימר. לפרש מילתיה דרשב''ג דקאמר סלי תאנים וגרוגרות מין אחד הן דה''ק לפי שאתה רואה את הצמק והן הגרוגרות שעכשיו צמקו רואה אתה אותן כאילו תפח כמו שהיו בתחלה קודם שיצמקו ולפיכך נסב סלין כמה דאינון דס''ל לכמות שהיו משערינן ולוקח לפי המנין של התאנים שבסלין מסלי גרוגרות למעשר עליהן כפי שהן עכשיו שהרי אנו רואין להגרוגרות כאילו היו תפוחין כבתחילה ונמצא אפי' אם תורם מהגרוגרות במנין על התאנים אינו ממעט במידה שאם היו כאן תשעה סלי תאנים והיה מן הגרוגרות שמפריש עליהן סל אחד לפי השיעור שהיו תפוחין בתחלה ואע''פ שעכשיו אינם מחזיקין לסל אחד לפי ערך תשעה סלי תאנים והיינו דקאמר נסב סלין כמה דאינון כלומר לוקח מהסלין כמו שהן כדאמרן ופליג רשב''ג אסיפא דמילתיה דת''ק דלדידיה א''צ להפריש מהגרוגרות על התאנים במידה:
תרין אמרין. תרוויהו אמרי דלא כר' ירמיה שהרי דרך התפח לצמוק אבל אין דרך הצמק לחזור ולתפוח והלכך אין משערין הגרוגרות לכמות שהיו בתחלה אלא כמות שהן עכשיו ונסב סלין רברבין בתאינייא כלומר שצריך שיקח להגרוגרות שיהיו בסל גדול כמו סלי תאנים שהן גדולים שאם יש כאן תשעה סלי תאנים יקח ס''ל גרוגרות כמו מדת אלו סלי תאנים ויפריש עליהן והשתא לר' יונה ור' יוסי לא פליג רשב''ג אסיפא דמילתיה דת''ק דאיהו נמי ס''ל דגרוגרות על התאנים במידה וכי פליג ארישא הוא דפליג דת''ק קאמר תאנים על הגרוגרות במנין ועלה הוא דקאמר סלי תאנים וגרוגרות מין אחד הן כלומר ששוין הן ואם יש כאן תשעה סלי גרוגרות מפריש סל אחד תאנים עליהן ואע''פ שממעט הוא לגבי מנין בהא לא איכפת לרשב''ג דס''ל דלעולם אחר המדה אנו הולכין וכל מידת הסלין שוין הן בין אם יהיו מתאנים או מגרוגרות ולפיכך מפריש מזה כיל זה ובלבד שלא יפחות מן המדה:
אמר להון ר' אחא. לר' יונה ור' יוסי כן רבי אילא רבכון הוי בה כך היה ג''כ מקשה ר' אילא רבכם על סברת ר' ירמיה כמו שאתם מקשים עליו והוסיף והביא ראיה ממתני' דלקמיה דלא משערינן לכמות שהיו בתחלה אלא כמות שהן עכשיו משערינן:
תַּמָּן תַּנִּינָן כְּבֵיצָה אוֹכְלִין שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ כֵּן כְּזַיִת מִן הַנְּבֵילָה וְכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ כְּזַיִת פִּיגּוּל כְּזַיִת נוֹתָר כְּזַיִת חֵלֶב הֲרֵי אֵילּוּ טְהוֹרִין. דְּרוֹמָאֵי אָֽמְרֵי וְהוּא שֶׁיְּהֵא כְזַיִת בְּעִיקָּרוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין כְזַיִת מֵעִיקָּרוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן אָֽמְרוּ לוֹ אַף הָֽיְתָה חֲסֵירָה אוֹ יְתֵירָה. מָנִי אָמַר לוֹ רִבִּי מֵאִיר פְּעָמִים שֶׁהַשְּׂעוֹר יָפֶה וְהוּא תָפוּחַ הָא אִילּוּ סוֹלֶת הָֽיְתָה צְמוּקָה וְעַכְשָׁיו שֶׁהוּא שְׂעוֹר יָפֶה וְהִיא תָפוּחַ אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַתָּפוּחַ כִּילּוּ צָמֵק וְנִרְאֵית חֲסֵירָה. וּפְעָמִים שֶׁהַשְּׂעוֹר רַע וְהוּא צָמֵק הָא אִילּוּ סוֹלֶת הָֽיְתָה תְפוּחָה וְעַכְשָׁיו שֶׁהַשְּׂעוֹר רַע וְהוּא צָמֵק אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַצָּמֵק כִּילּוּ תָפַח וְנִרְאֵית יְתֵירָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה דְּרוֹמָייָה וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד בִּיתֵירָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד בַּחֲסֵירָה. אִילֵּן דְּבַר פָּטִי בַּשְּׁלוּן אוֹרֶז אַנְשׁוֹן מְתַקְּנָה יָתֵיהּ. חֲבֵרַייָא סָֽבְרִין מֵימַר יִיסַב חַיֵּי לוֹ לָקֳבֵל מְבוּשָּׁל. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָא אָמַר כֵּן לָמָּה שֶׁדַּרְכּוֹ לִתְפוֹחַ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (89)Mishna Toharot3, 4: ''Lorsqu’un fragment de nourriture de la grandeur d’un œuf ayant été exposé au soleil en est diminué, ou si cette diminution a lieu pour un fragment de cadavre qui avait primitivement la grandeur d’une olive, ou d’une bête morte, ou la valeur d’une lentille provenant d’un reptile, ou la valeur primitive d’une olive provenant d’un sacrifice rejeté (mal sacrifié), ou d’un reliquat sacré trop tardif ou de la graisse interdite, toutes ces parties sont trop petites pour être interdites soit comme impuretés, soit comme interdictions de sacrifices ne pouvant plus être consommés. Si l’on expose ces fragments à la pluie et qu’ils reprennent leur première taille, ils constituent de nouveau l’impureté légale; ou s’ils proviennent de sacrifices, ils sont interdits à la consommation''. Or, il y a à ce sujet divergence d’avis: selon les rabbins du Midi, la défense ou l’impureté n’est restituée que s’il y avait en principe au moins l’équivalent d’une olive; au contraire, R. Yohanan et R. Simon b. Lakish disent tous deux qu’elle est restituée si même il n’y avait pas en principe la grandeur d’une olive et que le gonflement actuel à cette valeur (conforme à l’opinion de R. Jérémie, ci-dessus, au sujet des figues. D’autre part, on a enseigné (90)Menahot 5, 1: selon R. Meir, on choisit une parcelle du milieu de la pâte que l’on laisse fermenter de soi (pour former la mesure à donner); R. Juda dit, au contraire, que ce n’est pas le meilleur procédé et que l’on apporte du levain de chez soi, etc. A quoi ils ajoutent qu’on ne se préoccupe pas de savoir s’il manque à la dite mesure, ou si elle est augmentée. Ceci, selon une barayeta, a été ainsi expliqué par R. Meir: il arrive tantôt que la levure est bonne et a bien développé la pâte au-delà de la farine, laquelle isolée serait resserrée; mais, comme le gonflement est la conséquence de la levure, il faut le considérer comme étant resserré, ou d’une mesure incomplète. Tantôt, au contraire, la levure étant mauvaise, gonfle très peu la pâte; on considère alors la pâte serrée comme si elle était gonflée, et par l’addition de farine la mesure est dépassée. Or, selon R. Jérémie (qui rétablit l’égalité entre le vert et le sec), la discussion des rabbins du midi avec R. Yohanan et R. Simon b. Lakish au sujet des grandeurs exigibles pour les impuretés est annulée, et ils adoptent tous trois le même avis au sujet de l’offrande, savoir que la mesure est dépassée en la réglant d’après le gonflement; selon R. Yona et R. Yossé (qui sont d’un avis contraire), les dits rabbins se rangent tous trois à l’opinion admettant pour l’offrande qu’elle est inférieure à la mesure primitive. Ainsi, les gens de Bar-Pati qui avaient cuit du riz avaient oublié d’en prélever les parts légalement dues; les compagnons d’étude (selon l’avis de R. Yohanan et R. Simon b. Lakish) proposèrent d’abord que l’on prélève du riz cru en équivalent de celui qui était cuit (étendu par la cuisson). -Non, répliqua R. Yossé, je ne partage moi-même cette opinion (de l’équivalent) qu’à l’égard de ce qui, dès l’abord, était étendu et s’est resserré plus tard (tandis que c’est l’inverse pour le riz; donc, une quantité moindre suffira).
Pnei Moshe non traduit
תמן אמר תנינן. כלומר כך אמר ר' אילא תמן תנינן בפ''ג דטהרות כביצה אוכלין שהוא שיעור לטומאה שהניחן בחמה ונתמעטו מכשיעור וכן כזית מן המת או מן הנבילה וכו' הרי אלו טהורין ובפיגול ונותר וחלב אין חייבין עליהן וקתני התם בסיפא הניחן בגשמים ונתפחו טמאין וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וחלב אלמא דכמות שהן עכשיו משערינן ודלא כר' ירמיה:
דרומאי אמרי והוא שיהא כזית במעיקרו. אסיפא דהתם קאי דקתני הניחן בגשמים ותפחו טמאין וחייבין עליהן דוקא בכשהיה בהן כשיעור מעיקרא וצמקו וחזרו ותפחו הוא דאמרינן הכי לפי שאין דיחוי באיסורין:
ר''י ור''ל תרווייהו אמרין אע''פ שאין כזית מעיקרו. אלא שעכשיו מאחר שתפחו יש בהן כשיעור הולכין אחר כמות שהן:
תמן תנינן. בריש פ''ה דמנחות כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ ר' מאיר אומר שאור בודה להן מתוכן ומחמצן שמבדיל מקצת סולת מן העשרון בעצמו לאחר שנמדד ולש אותו המקצת וטומנו בהעשרון ומתחמץ כולו מאליו ר' יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר שלא תתחמץ יפה לפי שאין כאן שאור מחומץ אלא מביא את השאור מתוך ביתו שהוא מחומץ יפה ונותן לתוך המדה של עשרון ומוסיף סולת וממלא את המדה אמרו לו אף היא היתה חסירה או יתירה וכדמפרש ואזיל:
מני אמרו לו ר''מ. הוא שהשיב כן לר' יהודה דפעמים שהשאור שמביא יפה הוא שהוא תפוח ועלה הרבה ואין בו סולת אלא דבר מועט והא אילו סולת היתה צמוקה שאין כאן עשרון שלם אלא שעכשיו לפי שהשאור יפה הוא ותפח נדמה שיש כאן עשרון כשממלא את המדה ובאמת אנו אומרים את רואה את התפוח כאלו צמק ונראית חסירה שהרי אם תשער לכמות שהיה צמק ודבר מועט אין כאן עשרון והמדה נראית חסירה:
ופעמים. הוא בהפך שהשאור רע הוא ויש בו סולת הרבה אלא שלא עלה יפה והוא עכשיו צמק הא אילו סולת היתה תפוחה המידה אלא שעכשיו לפי שהשאור רע והוא צמק ומחזיק המידה ובאמת יש כאן יותר מעשרון אם אתה רואה את הצמק כאלו תפוח היה בתחילה ונראית המידה יתירה:
ע''ד דר' ירמיה ור' יוחנן ור''ל וכו'. כצ''ל ותיבת דרומייה שהוא באמצע מטעות הדפוס הוא שננתקה התיבה משורה שתחתיה לאשר עליה ולקמן היא שייכא. דר' ירמיה ור' יוחנן ורשב''ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה כלומר דלכולהו ס''ל דאת רואה את הצמק כאילו תפח. ר' ירמיה כדאמר לעיל ור''י ור''ל תרוייהו ס''ל דאע''פ שלא היה בו כזית מעיקרו לפי שאתה רואה אותן עכשיו תפוחין וא''כ מכ''ש דס''ל כר' ירמיה דאת רואה את הצמק עכשיו כמו שהיה תפוח בתחלה והרי לדעת שלשתן דבר אחד הוא כמה שאמרו גבי פעמים שהיתה יתירה לפי שאנו אומרים את רואה את הצמק כאלו היה תפח בתחלה:
ע''ד דדרומייה ור' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה. כלומר ולסברת ר' יונה ור' יוסי דלעיל דאמרי אין אומרים את רואה את הצמק כאלו תפח שאין דרך הצמק להיות חוזר תפוח אלא דאיפכא אנו אומרים את רואה את התפוח כאלו צמק שכן דרך התפוח להיות צמק וכן לדרומאי דלעיל דפליגי וס''ל דדוקא בשהיה בהן כזית מעיקרא הא לאו הכי אין אנו אומרים את רואה את הצמק כאלו תפח וסברת דרומאי כסברת ר' יונה ורבי יוסי הוא וא''כ שלשתן אמרו דבר אחד בהא דאמרינן גבי פעמים היתה חסירה דרואין את התפוח כאלו צמק:
אילין דברפטיי. בני בר פטיי בשלו אורז ושכחו לתקן אותו מקודם ושאלו היאך לעשות לפי שהמבושל יותר תפוח מן החי:
חברייא סברין מימר ייסב חיין לו לקבל מבושל. כלומר שיקחו מהאורז חי וישערו לו לקבל המבושל לפי מה שהיה בתחלה בו:
ואמר לון ר' יוסי. שפיר הוא ואוף אנא סבר כן שישערו חי נגד החי של המבושל והיינו לו לקביל מבשל למה לפי שדרכו לתפוח כשמבשלו וא''כ אין יכולין לשער את החי נגד המבושל כפי שהוא עכשיו דזה מרבה בשיעור הוא אלא שישערו לו לקביל מבושל כדפרישית שישערו את המבושל לו למאי שהיה חי בתחלה מזה המבושל ולפי אותו השיעור יתקן מן החי:
Troumot
Daf 14a
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוּדָה הִיא רִבִּי יוּדָה מַתִּיר 14a מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחָן. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר אֵינָהּ מִחְלְפָה תַּמָּן בְּכֹהֵן וְכָאן בִּבְעָלִים. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹתָנָן חָד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו וְחָד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִמִּידָּתוֹ וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת תַּמָּן בְּכֹהֵן וְכָאן בִּבְעָלִים הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן רִבִּי אִימִּי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן וְאַף מִשֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל עַל הַמְּבוּשָׁל וְכָל שֶׁכֵּן מִן הַמְּבוּשָׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. אָמַר רִבִּי אִימִּי לֹא תַנֵּי רִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
R. Yohanan dit que la Mishna permettant de prélever des olives conservées à l’huile pour libérer celles qui sont confites est conforme à l’avis de R. Juda (ci-après 11, 1), lequel permet cet échange, lorsqu’il est avantageux (le cohen préfère recevoir des olives supérieures). Il dit aussi: R. Juda n’est-il pas en contradiction avec lui-même, en disant ici que le non-cuit est meilleur, tandis que plus loin (ibid.) il dit que le cuit est préférable? Ce n’est pas une contradiction, dit R. Eliézer: plus loin, où il s’agit du cohen, il vaut mieux pour lui avoir du vin cuit, parce qu’il le conserve mieux; tandis qu’ici, il s’agit de la remise faite par les propriétaires, pour lesquels le vin non cuit est meilleur à boire. R. Eliezer et R. Yohanan expliquent différemment le motif des autres rabbins, opposés à R. Juda (11, 1), disant que le vin cuit a diminué: l’un dit que le nombre de ses buveurs a diminué, chacun ne l’aimant pas lorsqu’il est fort; l’autre dit qu’il a diminué en quantité. L’on ne savait pas lequel des 2 rabbins a exprimé chacune de ces 2 explications. Mais, puisque R. Yohanan a émis l’hypothèse d’une contradiction entre les 2 avis exprimés ici et ci-après par R. Juda, que d’autre part R. Eliézer l’a réfutée, c’est R. Yohanan qui est l’auteur de l’explication du motif des rabbins, d’après laquelle il est à craindre que le nombre des buveurs diminue (ce qui serait un préjudice pour le cohen, tandis que la réduction de quantité n’en serait pas une, la mesure à donner restant la même). De même, R. Juda bar R. Imi dit au nom de R. Simon b. Lakish que l’on craint de voir diminuer le nombre des buveurs (95)Toute cette argumentation se retrouve in-extenso, ci-aprs, (11, 1), fin ( 47d).. L’enseignement de la barayeta ne semble-t-il pas contester l’avis de R. Yohanan? Lorsqu’elle dit que l’on peut aussi employer du vin non cuit pour libérer le vin cuit, n’est-ce pas faire entendre qu’il est, à plus forte raison, permis d’employer du vin cuit pour libérer le non cuit (or, selon l’explication de R. Yohanan, qu’il y a diminution des buveurs, le vin cuit étant inférieur, comment celui-ci peut-il servir à libérer)? En effet, dit R. Imi, R. Yohanan ne croit pas à l’existence de cet enseignement.
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר יוחנן דר' יודה היא. מתני' דקתני ויין שאינו מבושל על המבושל אתיא אפי' כר' יהודה וכלומר דאע''ג דלעיל ס''ל לר' יודא ופליג בבצל קטן שלם הכא לא פליג ומודה דדוקא שאינו מבושל על המבושל הוא דתורמין ומשום דלקמיה פריך ר' יוחנן דר' יהודה אדר' יהודה אקדמיה להא דמתני' דידן אתיא נמי כר' יהודה:
דר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ואמר רבי יוחנן וכו'. כלומר ומהא דלקמן בריש פרק י''א דתנינן אין מבשלין את היין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ואקשי עלה התם ר' יוחנן דמחלפה שיטתיה דר' יהודה דמהתם שמעינן דס''ל דיין מבושל עדיף טפי ומתני' דהכא דמשמע שאינו מבושל עדיף ולא פליג ר' יהודה וכדאמרן דאתיא נמי כר' יהודה וקשיא דידיה אדידיה:
רבי אלעזר אומר אינה מוחלפת. דלא קשיא דתמן בפרק י''א בכהן מיירי ומתיר ר' יהודה לבשלו שאף ע''פ שמחסר את היין בבישול מ''מ משביחו מחמת שהוא מתקיים לו ביותר משאינו מבושל וכאן במתני' בבעלים מיירי וצריך לתרום מן היפה לפי שנוח לו יותר להכהן ליטול יין חי כפי המידה:
ר' אלעזר ור' יוחנן. השתא מייתי פלוגתייהו בטעמא דמתני' דריש פרק י''א ואיידי דלעיל ודלקמן דפליגי התם בטעמא דאין מבשלין את היין של תרומה חד אמר מפני שממעטו משותיו שאינו שוה כ''כ כמו יין חי ובנ''א חפצין יותר לשתות יין חי מהמבושל:
ממידתו. שהוא נחסר על ידי בישול:
ולא ידעין. ומספקא לן איזה משניהן אמר טעם הזה ואיזה לאידך אלא מן מה דא''ר יוחנן לעיל מחלפה וכו':
הוי. דע''כ ש''מ דר' יוחנן דקאמר מחלפא שיטתיה דר' יהודא הוא דקאמר דטעמיה דהת''ק מפני שממעטו משותיו והלכך אפי' הכהן אין לו לבשלו ולעשותו גרוע מכמות שהיה:
ר' יהודה וכו'. קאמר נמי כר' יוחנן:
מתניתא. ברייתא פליגא על ר' יוחנן דתני בה תורמין אף משאינו מבושל וכו' ואם כן כל שכן מהמבושל על שאינו מבושל ולר' יוחנן הא קאמר דשאינו מבושל עדיף הוא:
א''ר אימי לא תני ר' יוחנן. להאי ברייתא דסמי להברייתא מקמי המתני':
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי הִילָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא מִמָּה שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
Si l’on a prélevé d’une qualité inférieure pour libérer la bonne, est-il dit, l’acte est valable''. C’est que, dit R. Aboun b. Cahana au nom de Rabbi, comme il est écrit (Nb 18, 32): afin que vous ne supportiez pas de péché, cela indique que lorsqu’il y a transgression de défense (comme d’avoir pris du mauvais pour libérer le bon), le fait accompli est valable.
Pnei Moshe non traduit
א''ר בון בר כהנא בשם רבי. אמתני' קאי אהא דקתני ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ממה שהוא בנשיאת עון אם אינו תורם מחלבו אתה יודע דמה שעשה עשוי שאם אין תרומתו תרומה נשיאת חטא למה:
הָא דָבָר שֶׁהוּא אוֹכֶל מוּתָּר.
Traduction
''Ce n’est pas de la nourriture'', est-il dit. Si donc c’était de la nourriture, il serait permis en principe d'en user (sans tenir compte de la différence d’espèces).
Pnei Moshe non traduit
הא דבר שהוא אוכל. על הא דקתני חוץ מן הזונין שאינן אוכל קאי דמשמע הא דבר שהוא אוכל מותר לתרום ממנו ואע''פ שאינו יפה כל כך:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו תּוֹרְמִין מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אֲבָל לֹא מִן הַחוֹמֶץ עַל הַיַּיִן. עָבַר וְתָרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רִבִּי אוֹמֵר הַיַיִן וְהַחוֹמֶץ שְׁנֵי מִינִין אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִסְתַּבְּרָה יוֹדֶה רִבִּי לִדְבַר תּוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן שֶׁמּוּתָּר לִתְרוֹם מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אַף הוּא סָבַר מֵימַר שֶׁמּוּתָּר לִתְרוֹם חוֹמֶץ עַל הִיַּיִן.
Traduction
Cette Mishna est conforme à l’avis de R. Ismaël bar R. Yossé qui enseigne au nom de son père on peut employer du vin pour libérer le vinaigre, non le vinaigre pour le vin mais, en cas de fait accompli, l'oblation est valable; Rabbi dit: le vin et le vinaigre forment 2 espèces différentes, et l’on ne peut pas prélever l’oblation ni la dîme de l’une pour l’autre. R. Josué b. Levi dit: il faut croire que Rabbi reconnaît qu’il est permis légalement de la prélever ainsi; seulement, Rabbi l’interdit par cette raison: si l’on autorisait en principe le prélèvement du vin pour le vinaigre, on supposerait aussi que l’inverse est permis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דקתני מן הרע על היפה הויא תרומה בדיעבד כר' ישמעאל בר' יוסי הוא דאמר וכו'. בתוספתא פ''ד:
מסתברא יודה רבי לדבר תורה. מודה הוא דמן התורה מותר לתרום מן היין על החומץ ומ''ע דרבי דקאמר ב' מינין הן שאם אתה אומר וכו' ומדרבנן הוא דקאמר שאין תורמין מן היין על החומץ:
וְהַקִּישּׁוּת וְהַמְּלַפֶּפּוֹן מִן אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מִינִין. רִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִין כְּדַעְתֵּין דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַקִּישּׁוּת וְהַמֵּלָפֶּפּוֹן אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּלְאַיִם.
Traduction
''Les courges et les concombres, est-il dit, forment une espèce; selon R. Juda, ce sont deux espèces''. Ils se conforment bien chacun à l’opinion dite ailleurs (96)Mishna (Kilayim 1, 2): ''Les courges et les concombres réunies ne constituent pas au champ un mélange hétérogène interdit (c’est une sorte); selon R. Juda, c’est interdit à titre d’hétérogène''.
Pnei Moshe non traduit
הקישות וכו' ר' יודה כדעתיה וכו'. כדפליגי בפ''ק דכלאים וכדפרישית במתני':
הדרן עלך אין תורמין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source